לתת ולהתחשב זה טוב לזוגיות?

תשומת לב פנימה או דאגה לבן הזוג?

זהבה(48) ושמוליק(50) נשואים 21 שנה+ שני ילדים מעל 18 מחוץ לבית, ונשאר להם בן מתבגר שחי בבית.

הם עברו ביחד  עליות ומורדות בחיים, בתחילת נישואיהם, עבר שמוליק תאונת דרכים קשה, שבעקבותיה נקטעה אחת מרגליו, עברו מחלה קשה של הבת הבכורה, הם גילו גמישות – זהבה יצאה לעבוד ולפרנס ושמוליק מחזיק את הבית, עם זאת הם נראו חיוניים, פתוחים לחיים, מוכנים לחוות וליהנות. ניכר היה שיש אינטימיות רגשית טובה וקשר חזק, וגם המיניות שלהם מספקת לדבריהם, למרות שלאחרונה היא זאת שיוזמת, והוא קצת נמנע ומתרחק, ולעיתים המחשבות והדאגות מכבידים ומקשים על ההנאה.

כששאלתי מה היו רוצים להוסיף לעצמם ולזוגיות שלהם, כ"א מהם דבר מיד על בן הזוג –

זהבה – אם הוא יצא לעבוד ויהיה לו עולם משלו , יהיה לי ולו טוב יותר- , שיזום יותר ביחסים ביננו.

שמוליק – אני רוצה שהיא תהיה פחות מודאגת… אם היא תצליח להוריד קצת במשקל היא תוכל להרגיש טוב יותר 

כאילו אמרו אם יהיה לה/ לו טוב אהיה מאושר/ת.

נחמה אומרת:

כאשר בני הזוג קשובים בראש ובראשונה לבן הזוג, עסוקים בלמלא את הצרכים שלו, לוקחים אחריות על האושר שלו, הם שוכחים דבר חשוב – להקשיב לעצמם.

כאשר אנו אחראים לאושרו של בן הזוג אנחנו מתרוקנים.

כאשר אנו בנתינה ללא גבול אנחנו מתרוקנים.

כאשר תשומת הלב שלנו אך ורק לבן הזוג, אנחנו שוכחים את עצמינו וזה מרוקן.

ואז יכולים להגיע זוגות שלכאורה יש בינהם קשר רגשי נהדר שהוא הבסיס גם למיניות טובה, אבל המיניות ביניהם מפסיקה להיות חיונית, נעשית כבדה, כאילו משהו חשוב חסר שם.

עם זוגות כאלה אני "משחררת", את כ"א מבני הזוג מהאחריות על האחר ומבקשת מהם לדאוג לעצמם, ולהגיד כאשר לא נוח להם, כאשר ומה נעים להם, וזה מאפשר להם להיות קשובים לעצמם.

יורם אומר

אין דבר חשוב וממלא יותר לאדם מאשר לפגוש את עצמו.

דרך פשוטה וקלה לעשות את זה היא דרך הקשבה אל הגוף

קל לנו לעשות את זה יותר כאשר אנחנו בשניים – כאשר בת הזוג שלי נוגעת בי ואני קשוב לחוויה של הגוף כשהיא נוגעת, או כאשר אני נוגע בה ואני קשוב ליד שלי שנוגעת בה.

בעולם החוויה – כאשר אנחנו רוצים ליצור לעצמינו תחושת קרבה, חום או הנאה ותשומת לב  מופנית אל בן הזוג, אנחנו בכתובת הלא נכונה!

החוויות מורגשות אצלנו בגוף. אם אנחנו קשובים אלינו, זה אינו אומר שאנחנו אטומים לבן הזוג.

נהפוך הוא, ההקשבה לעצמינו בדרך הזו, מעלה את היכולת להקשיב לאחר.

היא מקטינה את המבקר הפנימי ומאפשרת לנו לראות האחר בבהירות וניקיון.

מאפשרת לנו להגיב אל בן הזוג כפי שהוא כרגע. כאשר אנחנו קשובים אלינו, אנחנו קשובים יותר ל"אני האמיתי" שלנו שהוא מעבר להשפעות החינוך והתרבות, תדמית והגנות.

זהו האני שבן הזוג נמשך אליו מלכתחילה.

תרגול

הכינו לכם מרחב מקודש: הדליקו נרות וקטורת, הכינו לכם מוסיקת רקע שקטה.

פנו לכם 50 דקות.

התחלקו לאקטיבי – א', ופסיבי – ב'.

ב' יושב או שוכב בתנוחה הנוחה לו, א' יושב לידו.

קחו 5 דקות שבהן כ"א מבני הזוג יצור לעצמו שקט ע"י הקשבה למה שמתרחש אצלו בגוף קישור להנחיות

א' מניח את ידיו על גופו של ב' בעיניים עצומות, מרגיש את החום המגיע מגופו, את מרקם העור, את הרכות, ונותן לעצמו ליהנות מתחושות המגיעות מהידיים,

אח"כ מתחיל לתור את הגוף, עם תשומת לב מלאה, להבדלים במרקם, בטמפרטורה, ברכות/קשיות של הגוף.

ב' שוכב או יושב פסיבי לחלוטין, מתרכז בחוויות הגוף שלו, נושם לכוון החזה, כדי לאפשר לכל הטוב הזה להיכנס ולמלא את הלב. מקפיד להיות פסיבי לחלוטין ורק לקבל.

א' מנסה כל מיני עוצמות של מגע, מהמרפרף עד למגע מלא הנכנס קצת לעומק, תנועות קטנות לעומת תנועות רחבות, משנה מקצבים, נוגע עם חלקים שונים של היד- עם כף היד, עם גב היד עם האמה, לאט לאט יוצר רקוד של מגע, כשכל האחריות שלו היא ליהנות ולחוות בתהליך – אין לו אחריות על בן הזוג ועל ההנאה שלו.

בתום 20 דקות היו שניכם ערים לתחושות הגוף ולחוויה הרגשית שלכם לפני שאתם מתחלפים 
בסיום התרגיל שתפו זה את זה בחוויה שלכם הן כאקטיבי והן כפסיבי. 

קראו עוד אודות סדנת טנטרה שלנו.