near_it

גישה חדשה לטיפול במגע

לגלות יחד מה הגוף מבקש, במסע מרתק של התבוננות ודיאלוג.

קצת עלי: לפני יותר מ 20 שנה התחלתי ללכת בדרך של מגע ומאז אני לומדת וחוקרת איך לגעת. עם כלים שאספתי מלימודי שיאצו, פסיכולוגיה, התמקדות, תנועה ועוד ועם כלים שפיתחתי מתוך ידיעה פנימית שאפשר גם לגעת אחרת, נוצרה בי שיטת טיפול.

השיטה: בבסיסה עומדת ההבנה ש ‘הגוף יודע’ ולכן אין מה ללמד אותו, אין מה לשחרר או לרפא, הוא יודע. הוא יודע איפה הוא נמצא, יודע איך הגיע לשם יודע לאן הוא רוצה להגיע ויודע מה הוא צריך בשביל זה.

התהליך: “נשאל” את הגוף, ברכות, בעזרת מגע עמוק וקשוב שמעורר את תודעת הגוף לתשומת לב ונחכה בסבלנות לתגובה. ונאמין לה. ונהיה איתה קצת. וננוע. ומדי פעם יעלו תכנים, ומדי פעם יווצר דיאלוג. ואולי אפילו מדי פעם… נגלה משהו חדש.

מתאים ל:

  • למי שכואב לו ומבקש נקודת מבט אחרת
  • למי שלא כואב לו ומבקש נקודת מבט אחרת
  • למי שמבקש מקום בתוך עצמו בשבילו
  • למי שמבקש לגלות מחדש את עצמו בתוכו
  • למי שמסכים לגעת ולא לדעת
  • למי שמבקש להרגיש את הקשר בין תודעה לגוף דרך מגע

מספרים על near_it

שירה
שירהסנכרון מחדש
קרא עוד
הטיפול המיוחד של נירית גרם לי לשינוי מהותי בתודעה ופתח לי את הדלת לעולם שלם שלא היה נגיש עבורי לפני כן. יצאתי בתחושה של סינכרון מחדש וזו הסיבה שאני חוזרת פעם אחר פעם
אוולין
אווליןקלילות ורפיון
קרא עוד
למשך שעה ורבע העולם עצר מלכת, הבעיות, הדאגות, המציאות התנתקו מגופי, כאילו היו במישור אחר, בהוויה אחרת.. לרגע יכולתי להשיב את מי שאני, את מה שאני אוהבת להיות, לחוש קלילות ורפיון..
שחר
שחרפשוט קסם
קרא עוד
רציתי להגיד תודה, על הדברים שלמדתי על עצמי, על הנוכחות שלך, על המגע, על הדיבור, על החיוך, על החיבוק, על הגבולות והמסגרת.. נגעת בי כל כך מדויק, כל כך נכון, זה פשוט קסם..

למה צריך את זה?

האמת, לא באמת צריך את זה.
בגישה הזאת השפה אחרת, אין ‘צריך’, 
אין מקום יותר טוב שצריך להיות בו .
יש הזמנה לראות מה יש. עכשיו.
מה הגוף מרגיש כרגע, בתוך המגע, בתוך עצמו
במרווח, בין לבין,
להיזכר איך זה להרגיש שיש לך מקום בתוכך
להיזכר שאת/ה כאן. בשבילך.
ולנוח, להרפות אחיזה לרגע כדי שאפשר יהיה להרגיש את עצמינו באמת,
לגלות משהו חדש
ולהבין שלא צריך. כדאי. 

מבנה המפגש

שעה וחצי מפגש,
בנוי משעה של טיפול במגע,
בעיקר לחיצות בטכניקה שאותה פיתחתי,
על מיטת טיפולים,
בבגדים נוחים,
בקצב רגוע שמאפשר להקשיב לתגובות הגוף.

אחרי הטיפול במגע נחליט ביחד
אם יש צורך בשיחה,
בעיבוד או שניתן לחוויה להתקיים בשקט בתוך המרחב שנוצר.

ככה זה התחיל

לפני 30 שנה, כשהייתי בת 16, שמעתי לראשונה את המילה שיאצו. אני זוכרת את זה כי זוכרים רגעי קסם שבהם העולמות מתחברים ומשהו נולד בתוכך. ונולדה הידיעה הפשוטה ש ‘זה זה’. אז הלכתי ללמוד. למדתי שנתיים ותוך כדי החלה לעלות תחושה חמצמצה של החמצה. הפרקטיקה היתה נהדרת אבל התיאוריה..הו התיאוריה ..לא עבדה לי. לא דיברה אליי. לא עניינה . אז חיפשתי עניין ומצאתי אותו בלימודי פסיכולוגיה. או כך חשבתי. 

סיימתי תואר בהבנה ברורה שהאקדמיה היא לא הכיוון. הכיוון הוא מגע, הוא גוף, הוא ..אולי שילוב של כמה דברים? לא ברור..   התחלתי לטפל ותוך כדי לנסות להבין מה אני עושה. מה אני רוצה. מה הכיוון המדויק בשבילי. ועם זה למדתי כל מה שהרגשתי שמכיל בתוכו גרעין אמת בשבילי.

למדתי אבחון בכף רגל, קריאה בטארות, רייקי, מדריכת תנועה לגיל הרך, השתלמויות במגע בשיטות שונות ומשונות, אנטומיה יישומית,התמקדות ועוד ועוד. יש כאלה שעוד לא נגלתה לי משמעותן עבורי אבל אני בטוחה שהן נארגו פנימה באופן כזה שיאפשר לי גישה לדבר שאליו אני מכוונת. ( מאחד הקורסים “ניגלה” לי מתכון מופלא לעוגיות, זה מבחינתי כבר היה שווה:)) אבל לאן אני מכוונת? מעבר לתחושה שיש לי מה להביא ליקום , משהו שהוא שלי, לא קרה הרבה. טיפלתי, עבדתי, למדתי את עצמי , כתבתי והתבוננתי .

אני לא זוכרת את היום המדויק שזה קרה אבל יום אחד במהלך טיפול,שמתי לב לנקודה סגולה שנמצאת בשדה הראייה שלי. אני חושבת שהיא כבר הופיעה מקודם אבל משום מה זה היה נראה לי כל כך טבעי שלא שמתי אליה לב. כאילו לקום בבוקר ולגלות עוד אצבע קטנה ככה חמודה מסודרת יפה על כף היד.זה מוזר, נכון, אבל מרגיש כחלק מהיד. מוזר ולא מוזר גם יחד.

אז חיינו זו לצד זו במשך תקופה, היא שעשעה אותי ושעשוע זה טוב. לא תהיתי על טיבה או קנקנה או שלפחות אני לא זוכרת תהיות פילוסופיות שכאלה.

אני זוכרת את השינוי. ושוב, אני זוכרת את זה כי העולמות התחברו ומשהו חדש נולד. במהלך טיפול לאחד המטופלים הקבועים שלי, הנקודה הופיעה. ואיתה עלתה תהייה – מה יקרה אם אלחץ עליה? עוד לא הספקתי לעכל את התהייה, להפעיל מנגנון ביקורת,לחשוב עליה קצת, לנתח לחלקים ולראות מה היא מבקשת ו..הופ! היד נשלחה ועל דעת עצמה לחצה על הנקודה הסגולה. מעבר להפתעה ביני לביני על האומץ הצטרפה הפתעה ממשית על גבול הבהלה כשלפתע שמעתי ‘ וואוו מה זה? זה בדיוק שם’. לקח לי כמה שניות להבין מה בעצם קרה פה והבנתי שהמטופל ( שלא היה דברן) חווה משהו אחר באותו הרגע. וגם אני. הוא לא ידע ש’זה’ שם, אני לא ידעתי ש’זה’ שם, אבל הנקודה ידעה. ממממ..מעניין.

מצב מעניין. משהו השתנה. הנקודה הפכה מקישוט ויזואלי משעשע ותמוה לבעלת ערך טיפולי. אבל מה הערך? התחלתי לחקור. התחיל דיאלוג תודעתי עם הנקודה הסגולה. טוב, לא בדיוק עם הנקודה עצמה, היא נשארה קריפטית עד היום, אלא יותר עם השפעותיה ותוצאותיה בשטח.

עלו שאלות כמו “מה קורה כשאני לוחצת?” “מה את מרגישה?” איזה מחשבות עולות לך? תמונות? רעיונות?

נתתי לעצמי רשות פנימית לראות מה שעולה, להתרוקן מאג’נדות ושפות טיפוליות, לוותר על מילים כמו ‘שחרור’ ו’ריפוי’ ולאמץ מילים כמו ‘דיאלוג’ ו ‘מפגש’, להגיע אל הגוף ללא ראייה שכופה עליו להיות במקום כלשהו אלא להיות שם איתו, להתעניין, לבדוק, לשאול, לשוחח.

לאט לאט , ככל שהזמן עבר (והרבה זמן עבר) התחילו לעלות רעיונות, מחשבות ותובנות ומדי פעם אפילו הצלחתי לראות ממש את המפה הטיפולית שלי שכללה את נקודות הציון המיוחדות שלה, הדרכים והגישה.

אני מטפלת בה כבר הרבה שנים והיא חיה בי ומשתנה וגדלה ומתפתחת ומקבלת זויות נוספות ועומק ומשמעות. ואני ממשיכה לגלות אותה ואת עצמי בה. וממשיכה להיות מופתעת כשאני רואה שהיא עובדת ושום דבר לא ברור או מובן מאליו ודבר נקשר לדבר באופן מלא חיים ורוך ורווח.

וכדי שאוכל ללמוד עליה עוד התחלתי ללמד אותה. וגיליתי עליה עוד. וכל גילוי הוא כמו קסם של עולמות שמתחברים ומשהו חדש נולד. 

רוצה לגלות יחד מה הגוף מבקש?