מה לעשות כשאשתי כועסת עלי?
חלפתי על יד מרפסת אחד הצימרים שלנו, 
ואני שומעת את פכפוך מי הג’קוזי
ומתוכו זוג מתווכח בקול רם.
כמובן השארתי אותם להתווכח ולריב בפרטיות,
אך עלתה השאלה מדוע אנו נקלעים למריבות קולניות?
מדוע זה קורה דווקא בחופש, כשיש לנו סוף סוף קצת זמן לעצמנו ולהנאה זה מזה?
אז איך אפשר לצאת מזה אחרת?
אפילו עם תחושה של הבנה וקרבה?
נתחיל מההבדל בין גברים ונשים ביחס לכעס.
גברים נוטים להסתגר כשהם נפגעים או כועסים,
להתכנס וליצור חומת מגן מסביב.
נשים לעומת זאת רוצות לדבר על זה
ולנקות את הכעס מהלב שלהן.
ואז אחרי שניקו, מבחינתן אפשר שוב להתקרב לבטא חיבה ואהבה.
כמובן שזאת חלוקה סטריאטיפית, ויש יוצאים מהכלל…
אני זוכרת פעמים רבות בעבר, שדווקא לפני ערב פנוי לרומנטיקה ובילוי אינטימי,
הרגשתי צורך “רק להוציא תסכול קטן”, כדי להתפנות לבילוי,
לשתף את יורם במשהו שמפריע לי בהתנהגות שלו,
וזה הפך לוויכוח אל תוך הלילה, ללא שינה וכמובן ללא בילוי…
ואני רק רציתי לקבל אמפטיה והבנה לתסכול שלי.
במקרים אחרים יכולתי לראות את חומת המגן של יורם מתרוממת, וחשתי את הריחוק הכרוך בכעס הכבוש, אך פחדתי לשאול מה מעיק עליו, מתוך החשש שמיד תבוא הביקורת, יעלו אצלי תחושות האשמה, ולא תהיה לי ברירה אלא להתגונן על מנת לשמור על עצמי.
כשבעצם הוא היה זקוק להקשבה שלי על מנת לפרוק את הכעס או העלבון שאגר בפנים.
אלה הן התגובות האוטומטיות, כעס, ביקורת, תסכול נחווים כהתקפה, ואנו נערכים להתגוננות או התקפה נגדית.
מה שנוצר בגלל התגובה האוטומטית שלנו, הוא שני מונולוגים.
כ”א פורס את טיעוניו, ואינו מקשיב לדברי השני.
(אם נזכור הכוונה הראשונית היתה לשתף בתסכול או בכעס, ולקבל הבנה ואמפטיה),
אך מכיוון שאנו מקבלים התגוננות או התקפה ,
אנו חווים חוסר ההקשבה, והתסכול הראשוני גדל.
חלק מאיתנו ירימו את הקול ע”מ להישמע, והוויכוח יהפוך קולני .
במקרים הגרועים יותר פשוט נפסיק להעלות נושאים שנויים במחלוקת,
נצבור את התסכול בפנים, ויחד אתו יגדל המרחק בנינו.
אז איך יוצאים מהמעגל הזה?
האחראי לשינוי הוא תמיד אני (זה מבנינו ששם לב ראשון)
- לצפות במתרחש בעת הויכוח, ולהכיר בחסרונה של התגובה האוטומטית- הטבעית.
- להכיר בביטוי רגשות גם אם הם שלילים, כביטוי אוטנטי- אמיתי של בן הזוג שלנו.
- ללמוד להקשיב לו/לה כאילו אנחנו חבר טוב או חברה טובה
ואין מדובר בתסכול או כעס כלפינו. - ללמוד להזיז הצידה את תגובת ההתגוננות האוטומטית, לרוקן את מה שאנו חשים ולהיות למשך זמן מה לגמרי בשביל בן הזוג שלנו.
- לעודד את בן הזוג להמשיך לבטא ע”י חזרה על דבריו כפי שהבנו אותם, חזרה זאת תתן לו תחושה שמקשיבים לו באמת,(אנחנו לא חייבים להסכים)
- וכאשר אנו מצליחים להכנס לזמן מה לנעליו של בן הזוג שלנו, ולחוש ולבטא,
את מה שלפי הבנתנו, הוא מרגיש, הוא מקבל אמפטיה לרגשותיו. - כאשר אנו מקבלים אמפטיה, הקרבה והאינטימיות הרגשית גדלים.
- אין ספק שתגובה כזאת אינה טבעית, משום שאינה אוטומטית, אך ניתן לרכוש אותה ע”י למידה ותרגול, רצוי עם תמיכה של מאמן שיעזור לכם להפוך צורת הקשבה זאת להרגל.
- לסיום ניתן להוסיף לכך סיוע של מגע על מנת לפרק את שאריות האנרגיה הרגשית של הכעס או העלבון בגוף.
מניסיוננו האישי ומניסיונם של זוגות רבים אחרים השינוי הזה משמעותי ותרם לשיפור ניכר במערכת היחסים.
